גדעון שמר
משונה כל כך לכתוב את המלים האלה על גדעון. אני שומעת את קולו
לצידי על הבמה, מרגישה את הנוכחות הבטוחה שלו. אף פעם לא דאגתי
כשעשינו משהו יחד. החלק שלו בכל הפקה שלא תהיה, היה החלק הבטוח,
המקצועי, זה שאפשר לסמוך עליו לגמרי.
נפגשנו לפני כ-25 שנה בהפקה של התיאטרון לנוער - ערב משירי
נתן אלתרמן שביים דוד ברגמן. גדעון היה שם השחקן הוותיק, הבקיא, הידען,
שוחה בחופשיות בחומרים של אלתרמן ויודע בעל פה שירים שלמים.
תפקידי בהפקה היה ניהול מוסיקלי. אחרי שהמופע ירד גדעון שאל אותי
אם הייתי רוצה לעשות איתו מופע קטן של שירי אלתרמן וכמובן שרציתי.
את המופע "עוד חוזר הניגון" אותו ביים ערן בניאל הצגנו למעלה מ-350 פעם
ברחבי הארץ במשך כמה שנים.
גדעון שמרגדעון שמר היה שחקן יחיד במינו. ממתי המעט שיכלו לרתק בנוכחות שלהם
קהל במשך ערב שלם. הוא האמין בטקסט אמונה עמוקה ושלמה ושירה בעיניו
היתה משהו שנחצב בסלע.
מקובל לחשוב שכל שחקן יכול ויודע לקרוא שירה. כמה לא נכון!
מי ששמע את גדעון קורא שירה הבין שזהו מקצוע בפני עצמו.
כשאתה קורא שיר, אתה כלי בידי המשורר. צניעות, זה מה שנדרש ממך
(וכמובן אינטליגנציה וידע ויושרה, בהם היה גדעון מבורך למכביר)
ואת האגו שלך כשחקן, אתה מתבקש להשאיר בבית.
במשך 9 השנים בהן ערכתי את סדרת "צוותרבות" - ערבי המשוררים
בצוותא, גדעון שמר היה הבחירה הראשונה שלי. האופן בו היה מבצע את
המשוררים השונים (רחל, ביאליק, טשרניחובסקי, פן ואחרים) היה
כזה שגרם למילים לזהור בפיו. היה לו לוח צבעים שכזה שנע בין אינטימיות
חרישית לחגיגיות נרגשת, בטבעיות מוחלטת.
אחרי שנים רבות מצאנו שאנחנו מתגעגעים מאד למופע ההוא והחלטנו להעלותו
מחדש. שינינו, החלפנו, מירקנו והברקנו והחזרנו לבמה את אלתרמן, הפעם
כ"פגישה לאין קץ". עשינו כמה מופעים ומצאנו עצמנו עם לוח הופעות לחודשים
רבים.
2 ההופעות האחרונות היו ברמת השרון ובתיאטרון הקאמרי. לשתיהן
נמכרו כל הכרטיסים מראש. גדעון כבר היה חולה בין שידע ובין שלא
הוא לא העלה על דעתו לבקש לבטל את המופע.
גדעון שמר היה אדם אצילי וחכם, זקוף קומה, על הבמה וגם בחייו. מבחוץ ומבפנים.
מעולם לא הביא ולא ערבב את חייו הפרטיים עם הבמה. איש נדיר באיכויותיו.
כל מה שעשה על הבמה עשה באהבה גדולה ובאמונה.
הוא מת כמו נפל על חרבו.
ול"פגישה לאין קץ" שלנו, כמה חבל, בא הקץ.
